ירושלמי- הסוכה והבית

בירושלמי (ברכות ג ג) אומרים שעל הסוכה מברכים "לישב בסוכה" בליל יום טוב הראשון, ושוב לא מברכים כל החג על הסוכה, כיון שהמצוה שייכת באופן רציף מתחילת החג ועד סוף שבעת הימים. אולם שואלים על כך בהשוואה למצוות תלמוד תורה, שגם היא שייכת באופן רציף "יומם ולילה", מדוע על תלמוד תורה מברכים בכל פעם שלומדים ולא די בברכה אחת לכל החיים?

על כך עונים תשובה שיש בה חידוש גדול בהגדרת מצות ישיבת הסוכה. בירושלמי אומרים: "סוכה – איפשר לה ליבטל?! תלמוד תורה – איפשר לו שלא ליבטל?!"

פירוש: את מצות תלמוד תורה אי אפשר לקיים ללא הפסקות, כיון שהאדם חייב להפסיק מלימודו לצורכי חייו. לעומת זאת מצות סוכה אי אפשר להתבטל ממנה. זאת אומרת שגם אם האדם יוצא מהסוכה, הוא לא מבטל בזה את מצות הסוכה. בירושלמי מבינים שהמיוחד במצות סוכה הוא שלא רק שהחיוב הוא מתמשך, אלא גם הקיום מתמשך, והוא אינו תלוי בהיותו של האדם בתוך סוכתו. מדוע? בירושלמי הסוכה היא ביתו של האדם בימי החג. המצוה היא לקבוע את דירתו בסוכה לימי החג, ולכן ברגע שהאדם בירך וקבע את דירתו בסוכה, הוא גר שם למשך שבעת הימים, ומגוריו בסוכה אינם מתבטלים אם הוא יצא ממנה. כשם שאדם יוצא מביתו לענייניו, ואעפ"כ הוא ממשיך לגור בבית, כך גם בסוכה.

הגדרה זו מדוייקת בלשון הירושלמי בסוגיית הגדרת מצות הישיבה בסוכה (סוכה ב י):

"כתיב 'בסוכות תשבו', ואין תשבו אלא תדורו, כמה דאת אמר 'וירשתם אותה וישבתם בה', שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה."

לשון הבבלי שונה קצת (דף כח): "דתנו רבנן: 'תשבו' – כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה."

לפי הבבלי אנחנו לא גרים ממש בסוכה. אנחנו עושים מעשי דיור בסוכה כמו שעושים בדרך כלל בבית. בסוכה אנחנו כאילו גרים. איפה אנחנו ממש גרים? בבית. בהתאם לכך גם נפסקת ההלכה בבבלי בעניין הברכה, שכל כניסה חדשה לסוכה טעונה ברכה.

השאלה העומדת ברקע מחלוקת התלמודים, היא האם המצוות באות מתוך חייו הטבעיים של האדם, או שטבעו של אדם מתנגד למעשי המצוות, ויש להתגבר כנגד הטבע ולהשתעבד למצוות. הרב קוק זצ"ל אומר: "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל. והשכינה שירדה בגלות עם ישראל, היא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע."

בארץ ישראל האדם מעלה כליו לסוכה, וחי בה במשך החג. בגלות כנראה אנחנו לא במדרגה של חיים ממש במרחב הנפלא הזה של הסוכה, אלא אנחנו יוצאים מהבית ונכנסים לסוכה. הסוכה היא בחוץ, מחוץ למקום חייו של האדם (ביתו).

אלו ואלו דברי א-לוקים חיים. בברכת לישב בסוכה הראשונה ניתן להוסיף כוונה, שלפי הירושלמי משמעות הברכה היא מעבר לסוכה.